לא התראינו כבר כמה ימים וחיכינו בקוצר רוח לפגוש השני את האחת
די מהר נכנסנו עם תשוקה והתרגשות ביחד למיטה
אבל כשכיבינו את האור לא שמנו לב שמבעד לצללים עוד כמה שותפים התגנבו פנימה.
בהתחלה ׳תשוקה׳ תפסה פיקוד, כמה ימים בלי מגע והיא בשיאה, קופצת מכאן ולכאן ותופסת מכל הבא ליד כשכל הזמן ׳התרגשות׳ מעודדת מהצד.
׳משימתיות׳ ששמעה את קריאות העידוד היתה בטוחה שמתכוונים אליה, יש מטרה ומבחינתה זה לא נגמר עד שלא נשבר כאן שיא ומיד נכנסה לפעולה.
כששמעו ה׳ציפיות׳ את ההוראות של ׳משימתיות׳ הן התחילו לצאת בזו אחר זו מתחת לסדינים: מה אמור לקרות, איך זה צריך להראות, הן התחילו לקחת זמנים ולעשות השוואות. הן זרקו הערות לפה ולשם.
׳הרגלים ותפקידים ישנים׳ ידעו שזה עכשיו תורם, יש תבנית מגירה שנקבעו לפני שנים איך אני אמור לתפקד ואיך היא אמורה, ברגעים כאלה הטייס האוטומטי נכנס לפעולה.
לא לקח הרבה זמן ו׳תשוקה׳ נעלמה.
גם ׳התרגשות׳ כבר לגמרי איבדה עניין ובמקום קולות של מעודדת נלהבת התחילה לעשות קולות של מאמן ספורט מאוכזב.
׳משימתיות׳ ששק הציפיות שסחבה נהיה כבד יותר ויותר הרגישה פתאום שנשארה לבד והתחילה להיות מבולבלת.
׳כשלון׳ שרק חיכה להזדמנות שיתנו לו אישור שהוא פשוט לא מוצלח תפס את ההזדמנות בשתי ידיים, התכנס לתוך ומילמל שהוא לא יוצלח.
זאת היתה שעת הכושר של כל ה׳תסכולים׳ החבויים לצאת מהארון: ׳את לא אהובה׳ לחשו לה באוזן, ׳אתה לא ראוי׳ צעקו בפני.
הכל קרה כל כך מהר ולפני ששמנו לב, בלי רעש וצלצולים הופעלה אזעקה שקטה ונכנסו לפעולה מערכות ההגנה:
׳ריחוק׳ חפר תעלה רחבה שתשמור על מרחק בטוח ו׳כיווץ׳ הוסיף בכל צד חומה גבוה.
׳תשוקה׳ בינתיים הלכה להסתגר בשירותים והתרגשות הסתתרה מתחת למיטה.
שכבנו שם היא ואני כמו שני צבאות של מדינות אויב כל אחת מבוצרת בשטחה.
רגע לפני שהיה נראה שהולכת להיות מלחמת חפירות ארוכה. מבעד לדלת הציצה ׳אינטימיות׳,
היא רצתה להצטרף כבר בהתחלה, אבל בתוך כל המהומה ש׳התרגשות׳ ו׳תשוקה׳ עוררו לא שמנו לב אליה והיא נשארה בחוץ לבדה.
עכשיו כשהיה רגע שקט היא נכנסה וטיפסה בקושי עם רגליה הקטנות על המיטה.
היא הסתכלה לעברי והביטה לעברה.
׳אינטימיות׳ לקחה נשימה עמוקה וביקשה מ׳חשיפות׳ לבוא לעזרתה. הן התחילו יחד להוריד מהחומות לבנה אחר לבנה ובידיים קטנות לזרוק אותן שימלאו את התעלה.
׳אל תתקרבי לשם׳ צעקתי מאחורי החומות, ׳זה מסוכן׳ צעקה היא מצידה.
׳חשיפות׳ ו׳אינטימיות׳ נראו כמו שני ילדים שמשחקים בארגז החול. לאט לאט הן התאמצו כל כך לפורר את ההגנות שבסוף הסכמנו לרדת מראש המגדל ולהצטרף אליהן במלכת הפירוק.
ֿמהחורים שנוצרו בקיר כלעומת שבאו, ברחו בזה אחר זה ׳משימתיות׳, ׳ציפיות׳, ׳דפוסים ותבניות׳. ׳תסכול׳ שאל אם הוא יכול להשאר עוד קצת כי הוא לא הסכים להאמין שככה פשוט הכל נגמר אך כשהדלקנו את האור הוא נזכר שהוא כבר עייף וחתך.
רק כשסיימנו להחזיר את הכל למקום ראינו את הכאב שהיה חבוי עמוק כל כך, כל הזמן. הוא היה בטוח שפשוט אסור לו להראות. ׳אני הזמנתי את כולם׳ הוא אמר במבוכה ׳פשוט לא רציתי להיות שם לבד׳.
זה לא לקח יותר זמן ובסוף שכבנו היא ואני מחובקים במיטה. תשוקה בהתחלה אמרה שזה כבר מאוחר מדי והיא גמורה, אבל כשראתה את התרגשות שיוצאת החוצה ומטפסת בעדינות ובשקט לאורך עמוד השדרה, היא אמרה שאולי בכל זאת היא לא סיימה. אינטימיות עשתה לה מקום ליד כאב וחשיפות.
בלי ׳דפוסים ותבניות׳ כל העסק היה בהתחלה טיפה מסורבל אבל בחיי זאת היתה אורגיה טובה מאין כמותה.
